מה בין תקשורת לניהול
השוני בנינו יוצר קונפליקטים רבים, אבל אם מכירים בשוני הזה, ניתן לתעל אותו לטובתנו, ברמה הניהולית וברמה האישית.
את וחברה שלך נפגשות, ואז קורה משהו במפגש, איזשהו אירוע, לא משנה מה, ואז החברה מספרת על האירוע/מקרה הזה למישהו אחר בנוכחותן, ואת מרגישה כמו זרה בסיפור, בכלל לא מבינה איך היא הבינה את מה שהיא הבינה, הרי גם את היית שם ממש כמוהה, ואת רואה את זה לגמרי אחרת, אז את מתקנת אותה, שלא ככה זה היה, ולא לזה הוא התכוון, ואז מתחיל ויכוח בניכם על מהות האירוע. אבל הרי זה לא באמת משנה, כי הכל, אבל הכל, זה סוביקטיבי! אין דבר כזה אוביקטיבי, לא קיים, גם לא באקדמיה. גם כשעוסקים במאמר בהיסטוריה, קודם יש להבין את נקודת המוצא של הסופר או החוקר, ואח"כ לנתח את המאמר.
ומה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו מכלול בלתי נגמר של תחושות, רגשות, הבנות, מחשבות, תקוות, אמונות, חלומות - וכל אלו ועוד, יוצרים את הדמות שלנו, שהיא לגמרי שונה מהדמות של חברנו, בן הזוג, ההורים או הילד שלנו. ולפעמים, בוויכוחים את ממש לא מבינה איך הצד השני לא רואה את "המציאות" כמו שאת רואה - כי אין באמת דבר כזה "מציאות", הכל זה בעיניי המתבונן.
אבל איך בכל זה מגשרים על הפערים הללו, איך מצליחים לדבר בגובה העניים עם כל אחד, כך שהעולמות לא יתנגשו אלא יזרמו אחד לצד השני?שוחחתי עם מנחה מצויינת המתמחה בתחום של פיתוח מנהלים בהיבט של תקשורת בין אישית - ענת גבע, ובין השאר היא מתעסקת ב"אומנות העברת המסר" וכתבה גם ספר מרתק בו היא מוציאה לאור מודל שנקרא - הפאזל האנושי FTM (מודל הטיפוסים):
יצרת מודל מרתק שנקרא "הפאזל האנושי FTM (מודל הטיפוסים), במשפט אחד – על מה מדבר המודל הזה?
מודל מדבר על ארבעה סוגי טיפוסים אופניים הנבדלים זה מזה בתחומים רבים. זיהוי הטיפוס המאפיין אותי ואת האחר, מקל עלינו ויכול לסייע לנו בסיטואציות רבות, הן ע"י הבנת עצמינו והן ע"י הבנה והכלת הזולת. הוא מסייע רבות בתקשורת בינאישית ובמניעת קונפליקטים.
האם כתבת אותו מתוך ניסיון אישי, או צורך כולשהו שעלה לך?
גם וגם... אני מנחה ומרצה מזה -15 שנים מול צוותים מחברות מתחומים שונים ומגוונים. שמתי לב למכנה משותף אצל כל הצוותים (ולא משנה אם זה צוות מטפלות לגיל הרך או צוות מדענים ממכון וייצמן): צוותים (וגם משפחות וקבוצות חברתיות) מורכבים מאנשים שונים מאוד זה מזה, אשר מונעים ומגיבים אחרת לגמרי זה מזה. גיליתי שברגע שמתעלמים מהשונות הזו , נוצרות אי הבנות, קצרים בתקשורת וקונפליקטים. חקרתי לעומק תיאוריות שונות של טיפולוגיה (תורת החלוקה לטיפוסים) ולבסוף יצרתי מודל מעשי שימושי שיכול לעזור לנו במגוון סיטואציות, הן בעבודה והן בבית ובחיי היומיום.
שתפי אותי בסיפור אחד שבו השתמשת במודל הזה והצלחת להגיע לתוצאות הרבה יותר מוצלחות?
יש אינסוף אבל אחת שזכורה לי במיוחד: הרציתי מול צוות במשרד פרסום גדול. כשתיארתי את אחד הטיפוסים (המידעני- ) כולם קפצו: "היי, זה משה....הלקוח הכי נודניק בעולם. כל הצעת מחיר שהוא מבקש כרוכה בשמונים שיחות טלפון לשאלות ובירורים. אף אחד לא רוצה לעבוד איתו יותר ואנחנו מתכוונים לפטר אותו, למרות שהוא לקוח גדול."
מכיוון שטיפוס מידעני מונע מהצורך במידע הצעתי להם שבפעם הבאה ישלחו לו מסמך יומיים שלושה לפני שליחת הצעת המחיר ובו כל הפרטים, הנתונים והמספרים , מפורט ככל הניתן. (המידעני זקוק לפרטים , רצוי מאוד בכתב. הוא זקוק גם לזמן לעבור וללמוד את החומר). לאחר כחודש קיבלתי טלפון תודה על כך שהצלתי להם את הלקוח ואת כל החוויה איתו.
מי הטיפוסים שאת מזכירה במודל שלך?
הססגוני- שכולו שמחת חיים, רעש וצלצולים, המון כריזמה והומור והרבה צורך בתשומת לב,הענייני- שממוקד מטרה ועשייה, חסר סבלנו וזקוק לתכלס
המידעני- שזקוק למידע רב וגם אוהב לתת מידע רב
והפשרני- ששונא עימותים וסכסוכים ומוכן לעשות המון כדי להימנע מהם.
חשוב לי מאוד לציין שכולנו מורכבים מיותר מטיפוס אחד, ולפעמים אפילו מכל ארבעת הטיפוסים, אולם לרובינו יש טיפוס או שניים דומיננטיים , ולאלה אני מתייחסת במודל.
מה ההבדל בין אנשים ממוקדי רגשות לבין אנשים ממוקדי חשיבה רציונאלית?
אנשי הרגש מדברים על רגשות, מביעים רגשות, מתעניינים ברגשות הזולת וכשהם בהתלבטות יעדיפו להקשיב ללב (או לבטן- אינטואיציה) אנשי השכל מדברים דעות, עובדות, נתונים. הם פחות מתעסקים ברגשות או מביעים אותם וכשצריכים לקבל החלטה יילכו בד"כ עם הראש.
שני טיפים טובים לפנייה למישהו שאתה יודע שהוא ממוקד רגשות?
הטיפ הראשון הוא להתעניין ברגשותיו- לשאול (לא כדי לצאת לידי חובה..)- איך את/ה מרגיש/ה? אני רואה שאת מוטרדת? שמתי לב שאתה מחייך... כלומר להתעניין באמת במה שהוא מרגיש כרגע. אדם ממוקד רגשות יעריך מאוד גם התעניינות במשפחתו ובאהוביו. הטיפ השני- לשתף ברגשות שלי . ישנם אנשים רבים אשר מתבלבלים בין רגשות ומחשובת וכשהם מנסים לשתף רגש יוצאת להם מחשבה , אבל העיקר הכוונה וגם ניתן להתאמן ולשפר זאת.
תודה ענת, נהנתי לשוחח איתך על נושא כל כך חשוב, שנמצא בכל מערכת יחסים שיש לנו בחיים.
אין ספק שהנושא הזה הוא מרתק, ויכול מאוד להועיל כאשר רוצים לנהל צוות בצורה חברית ושיתופית, כאשר רוצים ליצור שיח פורה בין העובדים, במיוחד בזמן סיעור מוחות או ישיבות, אבל לא רק, הרבה פעמים זה גם עוזר בניהול שיחות חולין עם חברות, חינוך הילדים ואפילו בוויכוחים עם בן הזוג. חשוב קודם להכיר בשוני, להבין שהמציאות שלכם היא לא המציאות של החבר שלכם, ומנקודת המוצא הזאת להגיע להסכמות.
מאת: דנית אוזן גרנות
