פעילות גופנית בקרב בני נוער

פעילות גופנית בקרב בני נוער

אחת הסיסמאות המוכרות והנפוצות ביותר בקרב העוסקים בחינוך גופני וספורט, בעיקר אצל בני נוער, הוא – 'ספורט בונה אופי' או 'נפש בריאה בגוף בריא'.
אמונה זו נוצרה עוד מימי יוון בידי פילוסופים יוונים אשר בחנו את הקשר בין גוף ונפש, ואת היתרונות של הספורט על יצירתו של אזרח יווני מועיל, יציב ופרודוקטיבי.

החינוך הגופני לפי גישת היוונים, היה חלק בלתי נפרד מתהליך החינוכי הכללי. החינוך הגופני היה אחד מתוך שלושה מקצועות לימוד עיקריים: תרגילי גוף, לשון ומוזיקה. תקופת יוון העתיקה נחשבת לתור הזהב של החינוך הגופני. היוונים הקנו לספורט ממד אינטלקטואלי באמצעות הקשר שלה לפילוסופיה ולמוזיקה, ספרות ופיסול. הם הורישו לדורות הבאים את "האידיאל האסתטי" ואת האיזון בין הנפש לגוף, את הסימטריה בתנועה ובמראה

בספרות המקצועית קיימים מחקרים רבים המעידים על תרומתו של הספורט ליצירת ערכים ואופי תחרותי והישגי אצל הילד, החל מגיל הינקות – הגיל הרך.
בעזרת מחקרים אלו מצדיקים המורים את תוכנית החינוך הגופני במערכת החינוך, שלדידם יש בהן דגש על תחרות והישגיות, וחלק מהתרומה של תכנית זו להתפתחות הילד היא גם פיתוח ערכים ולא רק יכולות גופניות ומוטוריות.

ספורט משריש ערכים כמו: מנהיגות, יושרה, אתיקה, הקרבה עצמית למען התועלת הכללית, התנהגות חברתית מקובלת, כבוד והערכה לאחר, בקרה ומשמעת עצמית, צניעות, נאמנות והגינות. פיתוח יכולות כמו: מודעות לגוף, התאוששות מהפסדים, קבלת סמכות, מצוינות, שת"פ עם אחרים והתחשבות בהם, יכולת לפתח חברות במהירות יחסית, הזדהות עם האחר – אמפתיה, ניהול אורח חיים בריא, הערכה עצמית, אחריות, שליטה עצמית, ביטוי עצמי, התמודדות בריאה עם תחרות וכדומה.
הטענה שספורט מדגיש ומלמד את הילדים ערכים מושרשת היטב במוסדות החינוך בארץ ובעולם, ולכן בתי ספר רבים וגם גנים מטפחים מסגרות כמו שיעור חינוך גופני, חוגי תנועה וספורט ונבחרות ייצוגיות.

צירוף המילים – 'חינוך גופני' כבר מצביע על הקשר בין האספקט הגופני לאספקט הנפשי. כאשר הילד משחק, מתעמל, שוחה, צועד הוא בעצם משתתף בתהליך חינוכי, ותוך כדי הוא רוכש מיומנויות מוטוריות ומפתח ערכים, מנהגים נפשיים וחברתיים – מיומנויות אלו הן בעלות ערך בשעות הפנאי וכמובן ערך בריאותי.

שיעורי החינוך הגופני, לעומת שיעורים אחרים הנלמדים בבית הספר מאפשרים להעניק לתלמידים חוויות של הצלחה במהירות ובקלות יחסית וכן חיזוקים חיובי רבים ובעיקר מידיים, החיזוקים הם גם סביבתיים. כמו כן, שיעורי הספורט מפתחים ומחזקים אצל התלמידים 'משתנים מתווכים' דוגמא: ניהול עצמי, ריכוז וקשב, הבנת הוראות וביצוען, פתרון בעיות בצורה יצירתית, הכרה של נוהלי סדר ומשמעת, שיתוף פעולה להשגת מטרה משותפת, ביטחון עצמי, יחסים הדדים, מוביל ומובל, סבלנות, הגינות במשחק – חיזוק משתנים אלו עשוי לסייע לשיפור יכולות הלמידה של התלמידים ולהגביר את המוטיבציה הפנימית שלהם.

לפי 'תאוריה ההתפתחות', פעילות גופנית אינטנסיבית או קבועה ותדירה מפתחת אצל התלמידים תחרותיות והישגיות, אך גם דבקות במטרה, סיבולת נפשית ודחיית סיפוקים – ערכים אלו עוזרים לנער לפתח ערכים חשובים נוספים שקשורים האחד בשני. המשחק והכללים שלו מלמדים את המשתתפים לקבל סמכות חיצונית ובעיקר לפתח משמעת עצמית. המשחק המשותף מחייב את העוסקים בו להתחשב באחר ובאיכויות שלו, מלמד שיתוף פעולה, הגינות ולקיחת אחריות על מעשים. במהלך הפעילות הגופנית ישנה ציפייה מהשותפים שיתנהגו בהגינות, שליטה, סובלנות, ריכוז ושיתוף פעולה – המשתתפים מפנימים את ההתנהגויות הללו ומיישמים אותם גם מחוץ למגרש המשחקים.

כמו כן, ספורט מאפשר להורים לצפות בילדיהם ובכך לא רק להיות מעורבים בעיסוק הילדים – דבר שעוזר בבנייה של קשר יציב עם ההורים ויצירת ביטחון עצמי, אלא גם מאפשר להורים הזדמנות לפקח על הילדים ולגלות חזקות וחולשות שלהם וכך לדעת מה יש לחדד יותר ופחות עם הילדים בשעות הפנאי.

האינטליגנציה הבין אישית גם מתפתחת תוך כדי פעילות גופנית – השליטה בביצוע של מיומנות מוטורית, בפתרון בעיות תנועתיות ובתכנון הפעילות וכן הצלחות בביצוע ומשובים חיובים – כל אלו עשויים לתרום לעיצוב תודעה אישית חיובית, עצמאות תפקודית ולהסתגלות חיובית לסביבה. מחקרים רבים הראו, כי פעילות גופנית אף תורמת להישגים לימודיים - מחקרים משנות ה- 90 הוכיחו כי העיסוק בספורט בקרב בני נוער מפתח בהם את הרצון לשאוף גבוה יותר גם בהמשך הלימודים ובאוניברסיטה, לעומת לא ספורטאים. התברר שהשתתפות בספורט, בעיקר תחרותי, קשור לשאיפות לימודיות גבוהות והתמדה בלימודים, התמודדות עם קושי בלימודים. אצל ספורטאים, בנים ובנות כאחד, חלה עלייה בממוצע הציונים בכל המקצועות לעומת הלא ספורטאים. נמצא גם שתלמידים שעוסקים בספורט פחות נושרים מלימודים, וזאת בשל המעורבות החברתית הגבוהה שלהם, המחזקת את הקשר שלהם לבית הספר. סוציולוגים אחרים אף מרחיקים לכת וטוענים כי ההצלחה בספורט, ועיסוק בספורט תחרותי בבית הספר מביאה להצלחה בתעסוקה, יציבות תעסוקתית ואפילו הכנסה גבוהה יותר.

אלה העוסקים בניסיון להסביר תהליכי חברות טענו שאימונים מפרכים ושעות רבות שמוקדשות למשחקים מפתחים אצל התלמידים את הדבקות במטרה וסיבולת נפשית שאת זה הם יצטרכו כעובדים בעתיד. נוסף על כך, הם סברו שחוקי המשחק והכללים הנוקשים שמטילים המאמנים על הספורטאים מלמדים אותם לקבל סמכות חיצונית ולפתח משמעת עצמית- דבר שדרוש לקיומה של חברה יציבה ללא פשע ואלימות

התאוריה התפקודית בסוציולוגיה גורסת כי ישנו קשר בין עיסוק בספורט לבין התפתחות מוסרית תקינה. ספורט, לדעתם של החוקרים בתחום, מפתח התנהגות פרו – קהילתית, פרו – חברתית ומביא להפנמה של ערכים שהם קריטיים לקיומה של קהילה יציאה וחברה בריאה.
הדעה הרווחת בקרב חוקרים מהתחום היא שהספורט מחנך להתנהגות לא אלימה, שכן ספורט הוא אמצע לשחרור אגרסיות ותוקפנות בילד.

חוקרים רבים ניסו לענות על השאלה האם ספורט מונע או מפחית פשע ואלימות בקרב בני נוער. גישת ההזדמנות החלופית גורסת כי יש להקצות משאבים לאוכ' במצוקה, שכן יצירת תכנים בעזרת משאבים אלו, מעניקים לבני הנוער אלטרנטיביות חיוביות לבילוי פנאי. ע"פ גישה זו ייזום של תכניות ספורט לבני נוער מזמינות אותם לקחת חלק פעיל בשעות הלילה המאוחרות, מספק להם מוקד עניין חיובי ובכך מונע מהם לשוטט ברחובות ולהימשך להתנהגויות שלילות אשר מסכנות את יציבותה של הקהילה.

כמו כן, רמת הריגוש של בני נוער המשתתפים בפעולות ספורטיביות יכולה להיות דומה לריגוש הנלווה לעיסוק בסמים או כתוצאה מפעילות עבריינית אחרת.
הספורט משמש, ע"פ חלק מהגישות המחקריות, כסוכן חברה חיובי המאפשר לפרט להיטמע בקבוצה ולהיות חלק ממערכת עוטפת החושפת את המשתתפים לתכנים מעצימים.

הספורט נתפס כתופעה תרבותית התורמת בעיקר ללכידות חברתית ולתחושת שייכות של הפרט לחברה. לפיכך יש בכוחה להפחית את סיכוייו של הילד להידרדר לפשיעה שתפגע ביציבות החברה. הספורט מספק מערכת כוללת יותר שדרכה ניתן להקנות לפרטים מסגרת שהיא חיובית, מתגלמת וממושכת. העיסוק בספורט והתמדה בו מאפשרת חיזוק של ערכים פרו – חברתיים חשובים ומובילים לשיפור התנהגותו של הפרט. ע"פ מחקרים אמפיריים, העיסוק בספורט בפני עצמו לא מוביל להפחתה בפשיעה, אלא אם יושם כדרך חיים אלטרנטיבית לפשע, תוך שימת דגש על ערכים נורמטיביים וראויים.

שיפור בדימוי עצמי חיובי

חשוב לציין שהדימוי העצמי הוא מושג מורכב, והעוסקים בו מגדירים אותו בדרכים שונות – לעיתים הוא מחולק לתת סולמות שונים כגון דימוי עצמי אקדמי, דימוי עצמי חברתי, רגשי וגופני. גם את תת הסולם הגופני הם מחלקים לתת סולמות של תפיסת ההופעה החיצונית, הכושר הגופני, הכוח, שיווי משקל וגמישות.

למרות העובדה שטיב הקשר הפסיכו-פיזי אינו ידוע, דומה כי בקרב אנשי המדע ומדעי הרוח כמו גם הקהל הרחב, מקובל לראות את הנפש ואת הגוף כשתי ישויות נפרדות, אך גם כאלה הקשורות זו לזו.
הקשר בניהם מתבטא בתחומים שונים בחיינו, לדוגמא: התגובות הפיסיולוגיות המתלוות לריגוש ולמצבי דחק, ההשפעה שיש לעוררות רגשית על ביצוע מוטורי וקוגנטיבי, הביטוי התנועתי של הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה, והשימוש בתנועה כאמצעי לטיפול בבעיות רגשיות אצל מבוגרים וילדים. מירב המחקרים הסיקו כי פעילות גופנית היא גורם בעל חשיבות רבה בהתפתחות המוקדמת של המוח ולא רק בהתפתחות המוטורית. סוציולוגיים ופסיכולוגיים הרחיבו את היריעה והציגו הסברים משכנעים לתרומה פוטנציאלית של העיסוק בספורט לפיתוח תכונות, עמדות והתנהגויות נוספות אשר בהמשך ישפיעו על הדימוי העצמי של הנער/ה.

נמצא ברוב המחקרים שנבדקו קשר חיובי, משמעותי מבחינה סטטיסטית, בין פעילות גופנית והערכה עצמית של ילדים בגיל יסודי

הצלחה במשחק ספורט עצמו והיוקרה החברתית שבאה בעקבותיה מפתחות גם דימוי עצמי גבוה ומיקוד שליטה פנימי (האופן שבו תופס היחיד את השליטה על חייו), . הרציונל שתומך בקשר זה הוא שההצלחה של התלמיד בתחום הספורט בולטת מאוד בבית הספר וזוכה לפרסום בקרב החברים והמורים. הפרסום גורר בדרך כלל עלייה בסטטוס החברתי, וכך נקשר הצלחה בספורט להצלחה חברתית. תחושת ההצלחה בשני התחומים הללו גורמת לתלמיד תחושה של יכולת ומשפיעה גם על המוטיבציה שלו להצליח בלימודים ובאופן כללי

ובהקשר של מראה חיצוני ודימוי עצמי – הספרות המחקרית מראה כי ישנו קשר בין פעילות גופנית, הרגלי תזונה ודימוי עצמי בעיקר בקרב בני נוער מתבגרים.
דימוי הגוף משפיע על הדימוי העצמי ואף מושפע ממנו. דימוי גוף הוא מכלול התחושות והרגשות שיש לאדם כלפי גופו, וחוקרים גורסים כי דימוי גוף הוא אחד המרכיבים החשובים של דימוי עצמי. חוקרים טוענים שאפיונים פיזיים, כמו מבנה גוף ומראה משפיעים באופן ניכר כל הדימוי העצמי, בעיקר בקרב מתבגרים. התכונות הפיזיות יכולות להשפיע על התפיסה וההתנהגות של היחיד כלפי אחריו ושל אחרים כלפיו.
לשינויים הגופניים בגיל ההתבגרות יש השפעה מכריעה על הדימוי העצמי של הנער/ה. הגוף משתנה – מבנה גוף, תווי פנים, צליל הקול, משקל, גובה, פרופורציות בין איברים, שיעור וכדומה. פעילות גופנית בזמן גיל ההתבגרות תורמת לתפיסה חיובית של דימוי הגוף בגלל מספר סיבות: 1- עיצוב הגוף לכדי פרופורציות נכונות, 2- גוף בריא עוזר לנפש בריאה, 3 – איזון תזונתי, 4 – שליטה עצמית.

הפעילות הגופנית מאפשר לנער/ה להתנסות החוויות של שליטה עצמית, שליטה על הסביבה ועל תוצאה מכוונת מראש, רכישה של מיומנויות חדשות באמצעות כל אלו וכתוצא מכך הגברת הביטחון העצמי – פירושו של דבר הוא כי קיימת זיקה בין דימוי גוף ופעילות גופנית

שיפור בתזונה בריאה

הפעילות הגופנית משפרת את הבריאות ואורח החיים של הנער/ה – משתנה התזונה לעיתים מושפע מספורט, מהווה גורם קריטי לדימוי גוף. נערים בגיל ההתבגרות נוטים לסגל הרגלי תזונה לא סדירים ולעיתים לא פרופורציונאליים לצרכים הגופניים שלהם. פעילות ספורט מייצבת את הרגלי התזונה שלהם, יוצרת אצלם תבנית תזונתית נכונה לגופם ובכך מאזנת את התזונה דבר שמשפיע באופן ישיר על המראה הפיזי וההרגשה הנפשית, ולכן גם משפיע על הדימוי העצמי

"בסגול" אנו מקיימים סדנאות מקצועיות לאנשי מקצוע שעובדים עם נוער ונוער בסיכון על מנת להכשיר, לתת לכם כלים, ומידע אמין בנושא של התמודדות עם נוער ונוער בסיכון.

*אין לייחס לנאמר בכתבה ייעוץ מקצועי

בהצלחה...